תביעה ייצוגית נגד חברת התעופה אל על

בתביעה שהוגשה ע”י משרדנו (ת”צ 56458-11-19: קליין נ’ אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ) נטען כי אל על, מפרה את הוראות חוק שירותי תעופה.

חוק שירותי תעופה קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה, זכאי למספר הטבות אשר אחת מהן היא פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק.

טיסה שבוטלה מוגדרת בחוק שירותי תעופה כ”טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות” או כ”טיסה שלא התקיימה“.

סע’ 1 לחוק שירותי תעופה מגדיר “טיסה” כ-“טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים;”

כלומר לפי חוק שירותי תעופה, נוסע בטיסה הכוללת חניית ביניים, שטיסתו התעכבה מעל 8 שעות, הינו נוסע שטיסתו בוטלה הזכאי להטבה מסוג פיצוי כספי.

כך קבוע בחוק וכך פירש בית-המשפט את החוק, כי מסלול תעופה הכולל חניית ביניים, נחשב כיחידה מזכה אחת.

כאשר נוסע מחמיץ טיסת המשך בשל עיכוב במקטע קודם של הטיסה (missed connection flight), וכתוצאה נגרם לו עיכוב העולה על 8 שעות, אזי מדובר בנוסע ב”טיסה שבוטלה“, הזכאי בין היתר להטבה מסוג פיצוי כספי.

לשיטת אל על, מסלול תעופה הכולל חניית ביניים, אינו נחשב כיחידה מזכה אחת, מכאן שעיכוב בטיסותיה הגורם לנוסע להחמיץ את טיסת ההמשך המופיעה באותו הכרטיס וכיו”ב לעיכוב העולה על 8 שעות, אינו בא בגדר “טיסה שבוטלה“, לפיכך הנוסע גם אינו זכאי להטבה מסוג פיצוי כספי.

בהתאם למדיניות זו, במקרה של החמצת טיסת המשך, אל על אינה מיידעת את הנוסע, שלשיטתה אינו זכאי לפיצוי, בדבר זכאותו לפיצוי כספי וגם לא תסכים לשלם לו את הפיצוי, ככל שהנוסע יגלה על זכאותו לפיצוי באופן עצמאי ויפנה אליה בדרישה לקבלו.