מהי תביעת לשון הרע ?

ההגנות העיקריות הן הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב. כך שיש פרסומים, שלמרות שהם עונים על הגדרת סעיף 1, הם מוגנים ומותרים כגון:

סעיף 14 לחוק מגדיר את הגנת אמת הפרסום – פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי מוגן. כלומר, דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי עשויים להיות לשון הרע, אולם פרסומם יהיה מוגן (מותר). בפרסום לשון הרע יש להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה. טענת עובדה, שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי, תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של המפרסם.

סעיף 15 לחוק ואילך, מגדיר פרסומים מוגנים. בעיקר פרסומים המתייחסים לדעות ומבוססים על תום לב. טענת עובדה, שלא הוכח לגביה שהיא אמת; או שלא הוכח העניין הציבורי שבה; וכן הבעת דעה, שאי אפשר לסווגה כאמת או כשקר – אלה עשויות להיות מוגנות אם פורסמו בתום לב, באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק.‏‏

במידה והוכיח הנתבע , כי פרסם את דבריו באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, וכי דבריו לא חרגו מהסביר באותן נסיבות, מתקיימת חזקה שפעל בתום לב (סעיף 16(א) לחוק), אלא אם כן מוכיח התובע אחת משלוש החלופות, המפורטות בסעיף 16 (ב) לחוק:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15".

תום לבו של המפרסם (מקום שהוא נדרש) ייבחן על-פי סבירות הפרסום בנסיבות שנעשה, וזה עניין לשיקול דעתו של בית המשפט.